החלטה בתיק ת"א 1309-02-10

1.         בפסק דיני מיום 14.7.13 דנתי, במשולב, בתביעה כספית של התובעים ב-ת.א. 19563-01-11 נגד הנתבעות שם (להלן - "התביעה הכספית"), ובתביעה שטרית שהגישה הנתבעת 1 בתביעה הכספית, היא התובעת ב-ת.א. 1309-02-10, נגד התובעים בתביעה הכספית, הם הנתבעים שם (להלן - "התביעה השטרית").

2.         בגדרו של פסק דיני זה דחיתי את התביעה הכספית וחייבתי את התובעים שם בשכ"ט עו"ד בסכום קרן בסך 35,000 ש"ח. נעניתי לתביעה השטרית והוריתי על המשך הליכי הוצל"פ כמתחייב. חייבתי את הנתבעים שם בשכר טרחת עורך דין בסכום קרן בסך 9,000 ש"ח.

3.         פסק דיני הותקף בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה. מונחת להכרעתי בקשת התובעים בתביעה הכספית והנתבעים בתביעה השטרית (להלן - "המבקשים"), לעיכוב ביצועו של פסק דיני עד להכרעה בערעור.

4.         ככל שעסקינן בתביעה הכספית, ולנוכח העובדה שלא הוגשה כל תגובה בגינה, הוריתי בהחלטתי מיום 16.9.13 כי מעוכב ביצוע פסק דיני בה עד להכרעתו של בית המשפט המחוזי בחיפה. לנוכח העובדה שבעקבות החלטתי מיום 5.8.13 הופקדו בקופת בית המשפט סך 44,000 ש"ח, משמעות הכרעתי זו היא שסכום קרן בסך 35,000 ש"ח ימשיך להיות מופקד על מנת שגורלו יוכרע בהתאם לתוצאות פסק דינו הצפוי של בית המשפט המחוזי.

5.         שומה עליי, איפוא, להידרש לבקשת עיכוב ביצוע, ככל שעסקינן בתביעה השטרית, לנוכח הבקשה, התגובה לה והתשובה לתגובה.

6.         עסקינן בעיכוב ביצוע בגין סעד כספי. משכך, מקובלנו כי הנחת המוצא היא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. שהרי, ברגיל, מדובר במהלך הפיך. פשיטא, ככל שהערעור על פסק הדין יתקבל ועד אז יגבה הזוכה סכומים שיגבה, הרי בעקבות פסק דין שנענה לערעור, יושבו סכומים שייגבו, ככל שייגבו.

7.         שעה שעל בית המשפט להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע שומה עליו להידרש לשניים: ראשית, לסיכויי ההצלחה בערעור; שנית, לאפשרות השבת המצב לקדמותו, דהיינו למאזן הנוחיות.

8.         ככל שעסקינן בסיכויי ההצלחה בערעור, ברגיל לא ממוקד המבט לעניין זה, ובעיקר כאשר אמורה לדון בכך הערכאה הדיונית, דהיינו בית המשפט שפסק דינו מותקף. וחרף כל אלו, ובזהירות הראויה, ככל שהערעור מבוסס על נימוקי הבקשה דומה שלא זו בלבד שסיכויי ההצלחה בערעור הם זניחים, שמא פחות מכך, דומה לכאורה שאין נימוקים בגין הערעור, כל עיקר.

9.         כך, משום שדומה שהמבקשים לא מפנימים את המתחייב מפסק דיני זה. שעה שמבקשים המבקשים לערער על פסק הדין, שומה עליהם לא לחזור ולמחזר את טענותיהם זה מכבר, אלא להתמודד עם הנמקות פסק הדין, על מנת להראות שהן שגויות.

10.        וכך, בפסק דיני רשמתי, בין השאר, כי עיקר מעייניי (כמוגדר על ידי "בלב שיקוליי"), הנני שוקל את "גרסתן המפורטת של מאריה ונטלי, הנתמכת בגרסתו של ג'ורג', מול העדר כל מענה מפורט לגרסה זו" (סעיף 22).

            משכך מצפה הייתי, בלב הערעור, כי תותקף דרך הילוכי זו. יכולים היו המבקשים, למשל, לטעון כי שגיתי במשקל הרב שייחסתי לגרסתן המפורטת של מאריה ונטלי (להלן - "המשיבות"), מול העדר כל מענה מפורט לגרסה זו. כשם שיכולים היו המבקשים, למשל, לטעון כי הגם שלא שגיתי במשקל הרב שייחסתי לכך, הרי שגיתי בכך שנעלם ממני כי לשיטתם ניתן-גם-ניתן מענה מפורט לגרסה זו.

11.        ועוד ייחסתי משמעות, בין השאר, לניתוח מצבה הרפואי והנפשי של המנוחה. גם במקרה זה יכולים היו המבקשים, למשל, לטעון כי שגיתי בעצם ניתוחי עניין זה, או שככל שלא שגיתי בכך שגיתי עניינית בניתוח המצב הרפואי והנפשי של המנוחה, לנוכח חומר הראיות שעמד בפניי.

12.        משמע, דומה שהמבקשים ממשיכים בדרך ההתעלמות, שגרמה בין השאר להפסדם בדינם. בפסק דיני הראיתי, לעניין העדר ההתייחסות לגרסתן של המשיבות, כי בן-עמי, והוא המבקש 1, "לאמיתו של דבר לא מסר כל גרסה" (סעיף 42). כך, משום שבן-עמי, תוך התעלמות מוחלטת מגרסתן של יריבותיו נשאר "תקוע" בכתב טענותיו. דומה שהמבקשים לא לומדים את הלקח. ואף עתה, ככל שעסקינן בפסק דיני, לאמיתו של דבר הם לא מוסרים כל נימוק ערעור, בהקשרו של פסק הדין אותו הם אמורים לתקוף.

13.        בזהירות הראויה, איפוא, דומה שסיכויי הערעור הם זניחים ביותר, ובלשון המעטה.

14.        אדרש עתה לשיקוליי מאזן הנוחיות. דומה, שמא כ"מעשה ראי" להתנהלותם של המבקשים, שהמשיבות נוקטות אף הן באותה דרך של התעלמות מטענה בעלת משמעות נכבדה ומפליגה המוטחת כנגדן על ידי המבקשים.

15.        ככל שעסקינן בשיקולי מאזן הנוחיות נטען כי בתביעה הכספית היו המשיבות מיוצגות על ידי עו"ד מטעם לשכת הסיוע המשפטי. לנוכח זאת, לכאורה, קיים נתון מופלג המצביע על מצבן הכלכלי הקשה של המשיבות. פשיטא, אלמלא נבחן והוכר מצב כלכלי קשה זה, הייתה ידן של המשיבות משגת להיות מיוצגות על ידי עו"ד, ובדרך המלך על חשבונן. ואם אכן מצויות המשיבות במצב כלכלי קשה, פשיטא ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין ולימים הערעור עליו יתקבל, אכן תתקשינה המשיבות להשיב כספים שייגבו. כך, לנוכח העובדה שדומה שאין עוררין אף על עושרו של בן-עמי, ובעיקר לנוכח העובדה שתלוי ועומד עיקול על נכסיו.

16.        טענה נכוחה מאוד זו של המבקשים, כאמור, אינה זוכה לכל מענה. כמבואר, כשם שהמבקשים, עובר למתן פסק הדין, התעלמו לחלוטין מהצורך להתמודד עם גרסת המשיבות, ולאחר מתן פסק הדין התעלמו לחלוטין מהצורך להתמודד ולתקוף את הנמקותיו של פסק הדין, אף המשיבות מתעלמות לחלוטין מן הצורך להתמודד עם טענה כה מוחצת של המבקשים, בהקשר זה.

            משמע, כל אחד מבעלי הדין, בתורו ולעניינו, בוחר לנהוג מעשה בת-יענה.

17.        כך, ככל שעסקינן ברובד העובדתי של סוגיית מאזן הנוחיות. ככל שעסקינן בו שומה עליי להניח כי יקשה על המשיבות להשיב כספים ככל שהערעור יתקבל, משום עוניין, כשם ששומה עליי להניח שלא יקשה על המבקשים לשלם כספים ככל שהערעור יידחה, משום עושרו של בן-עמי.